בודיק נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 11.9.83, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.10.2009.

הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונות הדרכים.

הנכות

לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה פרופ' א. פינסטרבוש, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

בחוות דעתו מיום 7.11.10, סקר פרופ' א. פינסטרבוש את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ואת תלונותיו של התובע. אשר לנסיבות התאונה ולמנגנון הפציעה, ציין כי התובע התנגש עם הרכב שבו נהג בעמוד חשמל, ונפגע בעיקר ברגלו הימנית מדוושת הבלם. המומחה ציין כי בצילום כף הרגל שנערך מיד לאחר התאונה נראה שבר קונאיפורם מדיאלי מימין ואי סדירות של מפרק ליספרנק. עוד ציין המומחה בחוות הדעת כי בבדיקת T. C. נראה שבר מרוסק של הקונאיפורם עם תזוזה.

המומחה ציין שעל פי סיכום האשפוז במחלקה האורתופדית בבית החולים אסף הרופא עבר התובע החזרה וקיבוע באמצעות פין K ובורג בקונאיפורם מדיאליאלי לבסיס מסרק 2. הרגל קובע בגבס ללא דריכה.

המומחה ציין שבבדיקה מצא כי התובע מתהלך בחופשיות ללא צליעה, ומתקשה ללכת על קצות האצבעות ועל העקבים ברגל ימין.

על יסוד ממצאיו העריך המומחה שלתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים בשיעור של 10%, לפי סעיף 49(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1957.

המומחה העריך שבתקופת חופשת המחלה שהתמשכה כ- 3 חודשים הייתה לתובע נכות מלאה בשיעור של 100%, וכי במהלך התקופה שבה קיבל טיפול פיזיותראפי, עד 9.6.10, עמדה נכותו הזמנית על שיעור של 30%.

הצדדים לא חלקו על קביעתו של המומחה, ולפיכך מצאתי שיש לקבוע שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

בסעיף 11 לתצהיר עדות ראשית, הצהיר התובע כי הוא מתקשה בעמידה ובהליכה ממושכת, וכן בעלייה ובירידה במדרגות. בעקבות התאונה אין הוא מסוגל לעבודה פיזית, דבר המגביל את אפשרויות התעסוקה שלו. התובע הוסיף והצהיר בסעיף 15 לתצהירו, שהעבודה בחנות דורשת עמידה ממושכת על הרגליים, ולאחר עמידה ממושכת עליו לשבת לנוח על מנת שיעלה בידו להמשיך בעבודתו. כשמגיעים ארגזים גדולים הוא נזקק לעזרה ולעיתים משלם תמורתה.

בדרך כלל משקפת הנכות האורתופדית גם את שיעור הנכות התפקודית, (ראו למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792), ובנסיבות העניין לא מצאתי שיש לסטות מהנחה זו, ולפיכך יש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור הנכות האורתופדית, היינו על 10%.

תפקודו של התובע לאחר התאונה, כפי שמשתקף מהאמור בתצהירו ובתצהיר מעבידו, מלמד על כך שחרף נכותו עלה בידיו להשתלב בעבודתו אף שלטענתו עבודתו מצריכה מאמצים, הרמת משאות, ועמידה ממושכת. יחד עם זאת, אין להתעלם מההשפעה שיש לנכות האמורה על תפקודו של התובע בעבודתו.

בשים לב למכלול השיקולים מצאתי שיש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע הינו בשיעור של 10%.

הנזקים

הנזק הלא ממוני

בגין תאונת הדרכים זכאי התובע לפיצוי בסכום של 18,804 ₪.